על הספר
ההוא שם בחוץ
אוגוסט 2006, מלחמת לבנון השנייה, אז שירתי כסמ"פ בשריון והכנסתי את הפלוגה אל עומק שטח האויב. אחרי שבוע הסתיימה המלחמה ואני הרגשתי בר מזל שיצאתי ללא פגע. לאחר מכן, החלו להופיע הסימנים אותם ניסיתי להדחיק בכל מיני תירוצים יצירתיים. אך הפוסט טראומה לא ויתרה והכל רק הלך והתדרדר - ואני, אני המשכתי להסתיר.
10 שנים לאחר המלחמה יצאתי למסע מלבנון ועד אילת עם טנדר האספנות ששיפצתי. המטרה הייתה לכתוב על כל מה שקרה מאז. המסע הסתיים אחרי כחודש אך הכתיבה נמשכה ובמשך ארבע שנים חפרתי באופן אובססיבי בפצעים ובזיכרונות מבלי שאני יודע למה ולמי אני כותב. כשקראתי את הסיפור כולו הצלחתי להבין, לראשונה בחיי, את הדרך שעברתי. בנוסף, הבנתי שאני רוצה שכולם ידעו מה חוויתי.
הספר שכתבתי לא מתמקד בחוויות המלחמה, אלא בהתמודדות שמתחילה אחרי שהמלחמה נגמרת. הוא מלווה את התהליך שהתחיל בתקופה של התעלמות ממציאות חדשה של פחדים ולילות מסויטים, וממשיך בהתמסרות לטיפול הפסיכולוגי שסייע לי לגלות את הקונפליקט העמוק שבו אני נמצא.
ידיעות אחרונות, מוסף השבת, ליאור בן עמי, 10.12.21
"מחוץ לטנדר מודל 1984, תתחלף השנה ל־2022. הנהג שלו, שנתקע בקרבות 2006, ייאלץ להמשיך בנסיעה אל עבר הכתובת "השלמה". אין פה אשליות. זה לא הולך להיגמר בקרוב. לא אצלו, לא אצל אף אחד מהאחרים שחזרו ולא חזרו מהמלחמה" לכתבה המלאה
עליי
עמרי גינזבורג
יליד 1984, מעביר את הזמן בין העיר העתיקה של ברצלונה והטבע של קנטבריה.
מוקסם מדברים פשוטים וחש סיפוק גדול מלהחזיר חיים לחפצים שננטשו.
את צמד המילים 'פוסט-טראומה' לא הצלחתי להוציא מהפה במשך שנים ארוכות של הדחקה וניסיונות כושלים לברוח מהמציאות החדשה. כבר 15 שנים שהיא מלווה אותי לכל מקום, בעיקר כשחשוך אך גם כשלא.